<h1>ספר מצות זמניות הלכ' שבת</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ואומר כי אין רשות למאמין לצאת לדרך ביום ששי יותר משלש פרסאות משום עונג שבת כדי שלא (יאבד) [יאחר] בהגיעו לביתו בערב בענין שלא יהיה שהות ביום להכין מה שצריך לשבת מן המאכלים המובחרים לכבוד שבת. וזהו מה שנאמר בתלמוד סוכה [מ"ד ע"ב], א"ר איבו משום ר' אלעזר ב"ר צדוק אל יהלך אדם בע"ש יותר משלש פרסאות אמר רב הונא לא נצרכה אלא לביתו בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחן. ובפרק מקום שנהגו [נ' ע"ב], בני בישן נהוג דלא אזלי מצור לצידון בע"ש אתו בנייהו לקמיה דר"י אמרו ליה אבהתן הוה אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי, אמר כבר קבלו עלייהו אבהתייכו וכתיב ואל תטוש תורת אמך. וגם אין לעשות דבר מן המלאכות בע"ש מן המנחה ולמעלה כדי שלא ימנענו זה מהכין מה שצריך לעונג השבת. וזהו אומרם בפרק מקום שנהגו [שם], העושה מלאכה בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם. והקובע סעודתו בע"ש הוא מגונה, כדי שלא יכנס שבת והוא שבע ויבטל עונג שבת. וכן אמרו [גיטין ל"ח ע"ב], א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת קבעה סעודתה בשבת בעת בית המדרש, ושתיהן נעקרו.
<h2>דף נט:</h2>
ואחר תפלת שחרית יוציא ש"ץ ס"ת ויקרא הפרשה עם שבעה אנשים כהן לוי וחמשה ישראלים. ואם ירצה יוסיף עליהם עד י"ג, אך בענין שתהיה התוספת פחות על העיקר. ואם לא יהיה שם לוי יקרא כהן פעם שנית במקום לוי. ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה, ר"ל נתבטל הסדר ולא יקרא כהן ולא לוי כלל. ואסור לדבר שום אדם מכל הנמצאים משיפתח ס"ת עד אשר יסיים לקרות הפרשה. למה שאמרו בתלמוד סוטה אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ס"ת אסור לדבר ואפילו בדבר הלכה שנאמר וכפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד. ואין לצאת מבית הכנסת כשס"ת פתוח, למה שאמרו בתלמוד ברכות [ח' ע"א] א"ר חייא בר אבא משמיה דעולא מאי דכתיב ועוזבי י"י יכלו, זה המניח ס"ת פתוח ויוצא. ואחר שסיים הפרשה יאמר קדיש עד למעלה. ואח"כ יקרא עם המפטיר מסוף הפרשה לא פחות משלשה פסוקים. ולא יתחיל המפטיר לברך על ההפטרה עד שיגלול ש"ץ ס"ת ויכסנו.
